חֶרֶז הוא אחד מאזורי גידול הענבים ההיסטוריים החשובים ביותר בספרד. האזור מפורסם בעיקר בזכות מערכות הסולרה המרהיבות של יינות שרי, אך למצער, רק לעתים רחוקות מדברים על הכרמים המרהיבים והייחודיים כל כך המקיפים את האזור, שבהם גדלים זני ענבים שחלקם ממש נשכחים. כרמים אלה מייצרים כמה מהיינות המשובחים ביותר של ספרד כיום. אך בעוד שבחֶרֶז ההיסטורית ניטעו יותר מ-80 זני ענבים אדומים ולבנים שונים, כשהפילוקסרה חיסלה את האזור, המגמה עברה במהירות ומיקוד תשומת הלב היה לשתילה מחדש ולטיפוח של זן אחד פרודוקטיבי מאד הלא הוא הפאלומינו, סוס העבודה של חֶרֶז. וכך כיום מרבית הכרמים נטועים פאלומינו המספקים ענבים לשרי יבש. עם זאת, אחד הזנים המעניינים ביותר של עידן טרום הפילוקסרה הוא טינטייה – זן אדום נדיר שגדל באזור חֶרֶז כבר מהמאה ה-17. נהגו להכין ממנו יינות מתוקים והוא גדל בעיקר באזורים החוליים והחרסיתיים באזור. שיא הצלחתו הגיע באזור רוֹטָה ולכן הוא לרוב קרוי ׳טינטייה דה רוֹטָה׳, אך כיום התגלה במחקרי פרופיל DNA שהזן הזה אינו אלא הגרסיאנו שאנו מכירים בריוחה. זן הענבים הזה אידיאלי להובלת המאפיינים המינרליים, המלוחים והגיריים של אדמת האלבאריזה שבה הוא גדל על חופי של חֶרֶז, אך העבודה שהוא תובע הינה לרועץ לרבים, כי גפני הטינטייה דורשות טיפוח קפדני, והיבולים נמוכים מאד. הכרם הבודד בו גדלים הענבים של יין האטלנטידה נקרא Pago Balbaína והוא ממש נושק לים, למעשה זהו אחד הכרמים החופיים ביותר של כל אזור חרז, על אדמת אלבריזה לבנה וטהורה. חלקות חול לבן אלו נועדו דווקא באופן היסטורי לייצור מנזאנייה ופינו בשל הרעננות הרבה שהן מעניקות לענבים, האלכוהול הנמוך והחומציות הנקייה שלהם. אדמת האלבריזה הייחודית של כרם בלבאינה מורכבת מגיר וחימר, אחד מחומרי הגלם העשירים ביותר בכרם העצום של ספרד, ומתאימה באופן מושלם לתנאי האקלים של קאדיז. אדמה ייחודית וצפופה זו שומרת על הלחות מהמשקעים הרבים (600 מ״מ בממוצע) היורדים בסתיו ובחורף, ומאוחר יותר שומרת על לחות הגפנים במהלך חודשי הקיץ הצחיחים. האקלים הדרומי של חֶרֶז מושפע מאוד מהרוח ומהים. ישנן שתי רוחות דומיננטיות: הלבאנטה והפוניאנטה, שהן שגורות מאד בתקופה האחרונה של הבשלת הענבים במהלך החודשים אוגוסט וספטמבר כאשר הבריזה הרעננה מהמים שומרת על הענבים קרירים ולחים. התוצאה היא יין מפולפל, פרחוני ועסיסי, בצבע סגול עמוק, עם אף המזכיר סיגליות, אוכמניות טריות, שזיפים אדומים חמוצים ולא מעט פלפל שחור כתוש ועשן, המזכירים לנו קצת משהו בין סירה מצפון עמק הרון, מנסיה מאזור ביירזו או בלאופרנקיש אוסטרי משובח. החך בעל משקל יחסית מלא אך מאוזן ומעודן, אך מה שמרגש במיוחד הוא תחושת הרעננות שאינה מסגירה כלל את תנאי האקלים החמים שלו. יש ביין חומציות נהדרת ששומרת אותו חיוני להפליא, ואפילו המינרליות המלוחה שאנו מזהים לפעמים ביינות חרז הלבנים מופיעה במפתיע ומוסיפה רוויה לסיום.